סיפורי עין כרם

הכנסייה של הנסיכה הקסומה בעין כרם, חלומות מתגשמים – גם לאחר 100 שנים

המבקר בעין כרם מגלה כנסיה חדשה, שאת ראשה מעטרים חמישה מגדלים עם צלבי ענק מצופי זהב. הכנסיה בולטת למרחוק ושוכנת על צלע הר אורה במורדות המתחם הרוסי. כנסייה זו נודעה בשם הכנסייה הבלתי גמורה של הנסיכה וסיפורה מרתק: הנסיכה הרוסייה אליזבטה פודרובנה, אחותו של אשת הצאר ניקולאי, שעל שמה קרויה הכנסייה, התחנכה בבית המלוכה האנגלי וחזרה לרוסיה כדי להינשא לנסיך הגדול סרגיי, בנו של הצאר אלכסנדר. היא הביאה עימה לחצר הצאר את רוח בית המלוכה הבריטי, הנודע במעורבותו בעם ובמעשי צדקה. הנסיכה הפכה עד מהרה לפטרונית של מוסדות צדקה והקדישה את כל עיתותיה למען יתומים, עניים וחולים. בתקופה סוערת זו של סוף המאה ה-19, בעת שגאתה ועלתה שנאת העם הרוסי למשפחת המלוכה, נישא שמה של הנסיכה אליזבטה באהבה ובה ערצה בפי כל. באמצע שנות השמונים הפכה לפרבוסלבית אדוקה ויצאה למסע בארץ הקודש שעתיד היה לשנות את חייה. כאן בירושלים, פגשה את הכומר אנטונין קפוסטין, אשר פעל בארץ הקודש לחיזוק מעמדה של רוסיה. נראה שהמפגש עם קפוסטין הזקן והחולה הוליד בליבה את החזון הפוליטי-דתי להמשיך את מפעלו. אליזבטה הפכה להיות הרוח החיה מאחורי יוזמות רוסיות שונות בארץ, שהגיעו לשיאן עם בניית כנסיית מריה מגדלנה [עטורת בצלים מצופי זהב] במורדות הר הזיתים.
הנסיכה המריצה את בעלה הנסיך סרגיי לעמוד בראש האגודה הפרבוסלבית הארץ ישראלית. בסוף שנות ה-90 של המאה גילתה את עין כרם. הנסיכה נהגה לבקר בעין כרם ולשהות ימים ארוכים עם הנזירות הרוסיות, בהעדיפה את השקט והשלווה בעין כרם על פני החצר הסואנת של הצאר. בשנת 1905 בצאתה עם בעלה מן הארמון במוסקבה, הושלכה לעברו פצצה על ידי מהפכן פוליטי, והוא נהרג לנגד עיניה.

נסיכה קסומהבתום ימי האבל הלכה בסתר אל בית הסוהר כדי לפגוש את המתנקש ולנסות להחזירו בתשובה. עד כמה היתה נערצת יעידו דברי המתנקש לנסיכה: שלוש פעמים ניסינו להשליך פצצה לעבר בעלך ולהרגו ולא עשינו זאת, משום שאת ישבת לידו ולא רצינו לפגוע בך. עתה משעלה בידינו להרגו אין אני מצטער על כך ולא אחזור בתשובה. לאחר מות בעלה יצאה הנסיכה למסעה האחרון לעין כרם. נחושה היתה בהחלטתה לבנות כנסייה שתוקדש לבעלה האהוב, שתהיה היפה מכל הכנסיות בירושלים, שכן היא תיבנה בייסורים ובאהבה. הרוסים בירושלים נוהגים לומר מקום שבו התהלך המושיע ועונה, הייסורים נקנים באהבה ובאורך רוח אין קץ. כך באהבה ובאורך רוח, וגם בייסורים מרובים, החלה אליזבטה לבנות את הכנסייה. תשע שנים הקדישה לבנייתה. הביורוקרטיה הטורקית והמחסור באמצעים גרמו לעיכובים רבים, ובטרם נסתיימה הבנייה פרצה מלחמת העולם הראשונה. אליזבטה חזרה למוסקבה. דאגתה לבני עמה האפילה על הדאגה להקמת הכנסייה. המאורעות עם תום המלחמה לא אפשרו לנסיכה לחזור לירושלים. ב-18 במאי 1918 כינסו המהפכנים את משפחת הצאר והוציאו את כולם להורג ובהם גם הנסיכה אליזבטה. חסידיה הבריחו את גופתה לפקין ומשם לירושלים. היא נקברה בירושלים, בכנסייה הרוסית מריה מגדלנה שעל הר הזיתים. בכפר עין כרם שאליו ערגה בכל נימי נפשה, נותרה כנסייתה בלתי גמורה ושוממה קרוב ל -100 שנים. משיקולים פוליטיים עלו בתוהו הניסיונות לשקם אותה עד התערבותו של ראש הממשלה לשעבר-אריק שרון. עבודות השיפוץ החלו לפני שנתיים הודות לתרומה של יותר 1.5 מיליון דולר של בוריס ילצין, נשיא רוסיה לשעבר. על העבודות ניצח עומרי עומרי מבית ג´אלה, שמדבר רוסית שוטפת עם הפועלים וקיבל הנחיות מדויקות מרוסיה, בהתאם לדגימות משרידי הכנסיה שנשלחו מעת לעת למוסקבה. לכנסיה יובאו 8 פעמונים קטנים במשקל 360 קג כל אחד וכן פעמון מרכזי ששוקל 1,600 קג, וזו תהיה כנראה אחת הכנסיות הבודדות עם הסקה מרכזית. הכנסייה היא מהיפות במזרח התיכון, כפי שייחלה הנסיכה אליזבטה. הנוף הנשקף מהגג עוצר נשימה [בצילום]. ניתן להיכנס מהפשפש (אם הוא פתוח) של השער האחורי במנזר הרוסי גורני [רח´ מעלה האכסניה מעל מנזר סנט וינסנט]. אם הפשפש סגור כדאי לטפס במעלה ההר לכיוון צומת אורה, ומשם להשקיף לעבר עין כרם.

החומר לוקט ונערך על ידי שולה ועמיר אברהמי [צימר נוף האגם בעין כרם טל´ 02-6412184] בסיוע פנינה עין מור [אגדת עין כרם 02-6418682].
הסיפור על הנסיכה נלקח מתוך ספרם של משה עמירב, דוד הראל ובניה בן נון: עין כרם-מסע אל הכפר הקסום.

בין בתי הכנסת בהם נעבור: בית הכנסת הרמבן בעיר העתיקה מהמאה ה-14, נצפה אל בית כנסת החורבה המצוי בשיפוצים כיום לאחר שעמד בחורבנו מאז מלחמת העצמאות ורק קשת נחושה ניצבה כעמוד זיכרון לדרמה שהתחוללה כאן בימי המצור. נעמוד מול דלתות בית הכנסת בית –אל ונספר את סיפורו של בית המקובלים.

לפעמים חלומות מתגשמים – סיפור התגשמות חלומה של הנסיכה האהובה ייליזבייטה, כתר של זהב לירושלים

בתוככי עין כרם במעלה ההר נמצא כפר חבוי הנסתר בינות לחומות גבוהות ושערים סגורים. זה הוא הכפר הרוסי המכונה מוסקוביה, אך יושביו קוראים לו גורני שמשמעותו ההררי ואכן שביל תלול מהמעיין מוביל אליו.
בימים אלו נשלמת בנייתה של כנסייה עטוית – בצלים המחופים זהב. שנים נהגו לכנות מבנה זה בשם הכנסייה הבלתי גמורה של יליזבטה פיודרובנה . לאחר מאה שנים שהמבנה עמד ללא גג הוא מושלם בימים אלה ובכך מוגשם חלומה של נסיכה שהחליטה לפני 100 שנים להנציח את שמו של בעלה האהוב בבניית כנסייה שתהייה היפה והגדולה בכנסיות הפרבוסלביות בארץ הקודש.
יליזבטה הייתה נכדתה של המלכה ויקטוריה. היא גדלה בגרמניה . כשהגיעה לפרקה נמצא לה שידוך הולם בדמותו של הנסיך הרוסי סרגי,מושל מוסקבה, אחיו של הצאר הרוסי . שניהם היו יפהפיים ומסופר שלמרות שזיווגם היה פרי שידוך ניצתה אהבה גדולה ביניהם.
יליזבטה הביאה רוח חדשה לבית הצאר- חמלה וקירבה אל העם. היא עזרה רבות ברכישת אדמות במקומות הקדושים בארץ ישראל.
כשחנכה יחד עם בעלה את הכנסייה מריה מגדלנה בהר הזיתים נדרה שני נדרים – להיות פרבוסלאבית ולהיקבר בחצר הכנסייה. ב1905 נרצח הנסיך סרגי בחוצות מוסקבה ויליזבטה מנציחה את זכרו על ידי בניית הכנסייה בעין כרם. במהפכת אוקטובר כל משפחת הצאר נרצחה וגם יליזבטה.משפחתה מקיימת את נדרה ובעמל רב מבריחה את גופתה דרך פקינג לארץ הקודש. היא קבורה בהר הזיתים ואף הוכרזה כקדושה על ידי הכנסייה הפרבוסלבית.
עם התמוטטות הקומוניזם הוחלט להשלים את בניית הכנסייה בעין כרם. הוגשו תוכניות, אך הרשויות לא אישרו אותם. לפני שנתיים ביקר ראש הממשלה אריאל שרון במוסקבה ונתן אישור לפטריארך הרוסי להשלים את בנייתה של הכנסייה של יליזבטה ובכך חלומה הוגשם באיחור של 100 שנים.
המבקר היום בכפר הרוסי יכול ליהנות ממראות הלקוחים ממקום ומזמן אחר. בכפר שלל כנסיות חבויות. דמויות הנזירות לבושות השחורים מתגלות מדי פעם בין בתי הכפר.קולות של מלאכים נשמעים בזמן התפילה . הכביסה המתנופפת על החבלים – מגלה טפח אינטימי מחיי הנזירות. כיום חיות בכפר כששים נזירות ונזיר אחד.

חיימקה הגיע ארצה בגיל שנה מפולניה, ישר לעין כרם עם הוריו פליטי השואה. חיימקה היה יוצא דופן, להבדיל משאר ילדי עין כרם ,הוא לא פחד להיכנס למנזרים הרבים.סקרנותו והחיוניות שבו הביאו אותו למוסקוביה, במעלה ההר-לכפר הרוסי שגרו בו נזירות לובשות שחורים, מנותקות מהמולדת .
נזירות בודדות חיו בכפר הגדול שמשתרע על מאות דונמים. בשבילים הצרים, בין הטרסות המטות ליפול התהלכו להן הדמויות השחורות, חלקן כפופות כליל-אלו הן הנזירות שלקחו על עצמן לעבוד את הבורא 20 שעות ביממה ושלד גופן לא נשא כבר את העומס. הן הלכו לעיתים על ארבע.חיים הקטן היה ילד חייכני, חם, סקרן, אך בעיקר עם לחיים שמושכות אותך לצבוט אותן בכל עת ולתת לו ליטוף.
אמא פולניהבאחד משיטוטיו ברחבי הכפר הרוסי- המוסקוביה, או כפי שקוראים לו תושביו, גורני-שמשמעותו היא ההררי – נתקל בנזירה יליזבטה.
יליזבטה, נזירה פרבוסלבית, גבוהה ,בהירה , עם עיניים כחולות ויופי סלבי , צבטה את לחייו ופיטפטה איתו קלות ברוסית, הוא לא הבין דבר מלהגה ועם זאת חש באהבתה.המפגש איתה משך אותו לחזור שוב ושוב למנזר ולפגוש אותה.
אט אט התחיל ללקט מילים ברוסית מתוך דבריה. כבר ידע לברך אותה ולהודות לה.יליזבטה פינקה את חיים. אפתה לו את העוגיות שלמדה שהוא אוהב והחלה לבשל לו את התבשילים שזכרה מבית אמה, למרות שנפרדה מהבית ומאמא לפני שנים רבות, בהיותה נערה.חיים חש אהבה אל הנזירה הגבוהה, נהנה מהפינוק שלה, חש ביטחון בנוכחותה. גם בהתבגרותו לא זנח אותה, היא הפכה למעין אמו השניה. בזכות הקשר שלו איתה שלט כבר בשפה הרוסית. בשנת 1972 בא חיים לביקור מיוחד בעין כרם. הוא כבר היה קיבוצניק, שנים אחרי השירות הצבאי ועמד להינשא למיכל, חברתו.
חיים החליט להביא את מיכל לאמו המאמצת-יליזבטה ,שתכיר אותה ולאמו הביולוגית.יליזבטה נרגשה מאוד לקראת הביקור- היא אפתה את מיטב המאפים שאהב, בישלה להם מטובי תבשיליה, קישטה את חדרה בפרחים רבים , כפי שנהגה לקשט את הכנסייה בימי החג של הפרבוסלבים.
היא המתינה בקוצר רוח לחיים ולמיכל, שלא הכירה. יליזבטה שמחה מאוד על הקשר בין חיים למיכל- היא ידעה שהוא מאושר.חיים סיפר רבות למיכל על יליזבטה וגם היא התרגשה לקראת המפגש, אם כי גם חששה- מעולם לא הכירה את עולם הנזירות ובודאי לא את הנזירות הרוסיות .השנים היו שנות מסך הברזל והמלחמה הקרה.בישראל היה חשש מרוסיה ולפיכך כל מה שהיה קשור ברוסיה היה זר ומפחיד.
מיכל נעתרה לבקשתו של חיים ובאה איתו לבקר את יליזבטה שחיים כינה אותה האמא המאמצת שלי.
בהתקרבם לחדר של יליזבטה ,ריחות המאפים והתבשילים הציפו אותם. דמעות ניקוו בעיניו של חיים מהאהבה שנישאה על גבי הריחות . חיים רצה להציג את מיכל בפני יליזבטה אך יליזבטה מיד עטפה את מיכל הקיבוצניקית בחום ,נשיקות וחיבוקים כאילו מיכל הייתה ביתה האובדת.לאחר החיבוק הגדול הראשון הרחיקה אותה בידיה כדי להתבונן בה- עיניה ברקו משמחה ואהבה ,
היא אהבה כל תו בפניה של מיכל ושוב קירבה אותה לליבה בחיבוק נוסף ואז ,כמו אמא טובה, הושיבה את הזוג לארוחת המעדנים שהכינה עבורם.
היא עצמה ישבה בצד ונהנתה לצפות בהם נהנים. כשעמדו להיפרד העניקה למיכל את המתנה שהכינה מבעוד מועד.
ליליזבטה לא היה כסף משלה ומאז היותה נערה לא עזבה את תחומי המינזר בעין כרם ולכן לא יכלה לקנות מתנה למיכל. המתנה שהעניקה לה היה הצמיד שעל ידה.
כשהגיעה במסע העליה לרגל לארץ הקודש עם דודתה, זה היה הדבר היחיד החשוב שהיה לה, המזכרת היחידה מחייה הקודמים טרום הנזירות. המזכרת היחידה מאמה ,שנותרה ברוסיה ומעולם לא זכתה לראות אותה ,מאז הפרידה הבלתי מתוכננת
בצאתם מהמוסקוביה ,פסעו לאיטם לכיוון בית הוריו של חיים שהיה במדרון מעל עמק התימנים.
אמו של חיים כונתה על ידי תושבי עין כרם הפולוניה . לאמו הייתה חנות גלינטריה במרכז הכפר, חנות שבה ניתן היה לקנות בגדים ולבנים לילדי עין כרם בשנות ה-50 וה-60. פעמים בשנה קנו תושבי עין כרם, בפסח ובראש השנה. אמו כתבה את כל החובות במחברת וכשהיה כסף , אם היה, שילמו.
חיים צעד בכבדות לבית הוריו. מיליזבטה יצא בתחושת התרוממות, שמח שכך מיכל התקבלה על ידה. אך עתה, חשש מאוד כיצד אימו תקבל את אשת חיקו, את אשתו לעתיד.
אמו מאוד אהבה אותו, חיבקה אותו חיבוק דב עז והיה ברור לו שקבלת הפנים למיכל יכולה להיות שונה בתכלית השינוי מזו של יליזבטה.
בליבו אמר יש מקרים שעדיפה בהם אמא מאמצת על אמא פולוניה.

את קיברה של יליזבטה ניתן לבקר בבית הקברות הקטן במינזר הרוסי. על הקבר כתוב יליזבטה 1974 הוא נמצא בשורה השלישית, מימין לעץ הזית.
הגלינטריה של הפולוניה , אינה קיימת יותר, היא הייתה במרכז המסחרי הקטן במרכז הכפר.

סיפורן של נזירות "יהודיות" במנזר האחיות נוטר דאם דה ציון

הנזירה היהודייה ממנזר האחיות ציון

מנזר האחיות ציון או נוטר דאם דה סיון- הוקם על ידי יהודי מומר בשם אלפונס רטיסבון בן למשפחת שרי חצר בארמונו של לואי ה-16 בצרפת .
עיקר הפעילות של המסדר התמקדה במפעלים חינוכיים ,הקמת בתי ספר לבנות ופנימיות לבנות. המנזר הראשון הוקם בעיר העתיקה בסמוך לוויה דלרוזה (דרך הייסורים) . בשנת 1860 הוקם המנזר בעין כרם .
בשנת 1949 הגיעו עולים חדשים שלמדו בחול בנוטר דאם דה סיון מבולגריה והונגריה- ילדים וילדות יהודיים שהוריהם מסרו אותם למחבוא במנזרים מתוך תקווה כי כך חייהם יינצלו . הם ראו כאן את הגינה המוזנחת והמקום נטוש והציעו להקים כאן בית הבראה . מלכתחילה הגיעו אנשים אלו להפיץ את אהבת ישראל ולגרום לקירוב בין היהודים ויתר אומות העולם והדתות . הניצחון המשמעותי שלהם היה בהבאת האפיפיור בשנת 1964 להכריז כי אין להאשים את היהודים בצליבת ישו.

אן קתרין

נזירה פעילה במנזר , מורה ליהדות בקורס מורי דרך בבית לחם. מלמדת נוצרים ומוסלמים .
סטודנט מוסלמי התקשר עימה וסיפר לה שהוא לקח קבוצת תיירים נוצרים מאיטליה ליד ושם – שזהו באמת ניצחון גדול על המחסומים של שנאה ואיבה קשה. מורה דרך אחר אשר הדריך תיירים מארהב סיפר לה שבסוף הסיור הם שאלו אותו אם הוא יהודי כי הוא לקח אותם להרבה אתרים יהודיים .

רג´ין

איש לא ייקח ממני את יהדותי… כך לוחשת לאיטה הנזירה היהודייה רג´ין. רג´ין כיום בת 88.
רג´ין הגיעה מבולגריה כילדה . רוב הבולגרים הם אנשים חילוניים ועם קשר קלוש למסורת היהודית. יחד עם משפחתה עלתה על אניית אל סלבדור . 150 יהודים נטרפו בסערה ורק שבעה יהודים ניצלו בינהם היא ואביה היהודי.
היא הייתה במצב נפשי קשה מאוד והתקשתה להתמודד עם המאורעות הקשים.
בבולגריה היא למדה 12 שנה במנזר האחיות ציון ועד היום מתקיים כנס מחזורים בצרפת ובעבר היא נהגה לנסוע ולהשתתף בו. עם עלייתה ארצה כתבה מורתה מהמנזר שם למנזר בארץ שיסדרו לה משרה כמורה לצרפתית. עם הגיעה למנזר היא התנצרה ואביה כעס מאוד ועל כך אף ניתק עימה את הקשר.
לפני מספר שנים היא שמעה כי אביה חולה מאוד ולמרות שניתק כל קשר עימה ,היא נסעה אליו לסעוד אותו בחוליו,ועברה לגור ביפו. היא עבדה בבנק ואיש מלקוחותיה או שכניה לא הכיר את סיפורה של הנזירה היהודייה שהתנצרה ושלמרות הכול שומרת על יהדותה מחד אך ממשיכה לשמור על נדרה . הנזירה רג´ין מתגוררת כיום במוסררה סיפורה של רג´ין הוא סיפור של מאבק עיקש לחיים והישרדות בעולם רווי שנאה וסכנות הרות גורל.
סיפורה הוא סיפורה של ילדה שאיבדה הכול אך מנסה להיאחז בחיים ובמעט שהם עוד מותירים. סיפורה של ילדה מנודה שבסתר ליבה מבכה את מותה הטראגי של אמה ,כואבת את שתיקתו של אביה אך בעת הצורך עוזבת מאחור את בחירותיה כדי לסעוד את אביה . אישה חזקה שלוקחת אחריות רבה על חייה ובנחישות ,רוח חזקה ורצון עז שורדת ויכולה לכל המכשולים הניגפים בדרכה.

לפרטים נוספים ויצירת קשר עם צוות אגדת עין כרם, חייגו לטלפון מספר: 02-641-8682,

או השאירו פרטיכם בטופס יצירת הקשר שלנו.